בשיחה עם צעירים על פורנו, ניכר שהם לא תמיד מבינים שמה שהם צופים בו במסך, הוא אינו המציאות. במציאות, לרוב נוצרות קרבה ואינטימיות לפני האקט עצמו, יש גם רגעים מביכים, ולא תמיד הכל חלק או עומד כמו בסרט. כשהם נפגשים עם המציאות, פתאום נוצר פער בין הפנטזיה למציאות, בין הרצוי למצוי, ובפער הזה יש תסכול גדול ואכזבה.
דבר דומה עשוי לקרות כשצופים בתכניות הדוקו-ריאליטי כמו "טיפול זוגי" בכאן 11 שעלתה לאחרונה או "בחתונה ממבט ראשון", בערוץ 12. תכניות בהם מראים לכאורה תהליך של טיפול זוגי עם זוגות אמיתיים, שעוברים שינויים מול המצלמה ומגלים על עצמם תובנות משמעותיות בדרך.
קודם כל, לפעמים זה באמת מרגיש כמו לצפות בפורנו כשהרגעים הכי אינטימיים בין בני זוג מוצגים לעיני כל. אני יושבת בבית ולפעמים מתכווצת ממבוכה, בתחושה שאני לא אמורה לראות את זה. עם זאת, אני צופה אדוקה מפני זה התחום שלי, ומפני שאין דבר יותר מרתק מיחסים וקונפליקטים, לפחות בעיני.
הדימיון הנוסף לעולם הפורנו, הוא הפער בין מה שמראים לנו לבין טיפול זוגי במציאות. בעוד שאני מאמינה שהמשתתפים אכן עוברים חוויה עמוקה ואותנטית לרוב, והתכנים שעולים מגרים את החשיבה וההתבוננות העצמית, הפורמט הזה מייצר לעיתים ציפיות לא מציאותיות לגבי טיפול זוגי.
בתכנית "טיפול זוגי" שעלתה לאחרונה בכאן 11, לדוגמה, בפרקים קצרים (פחות מ 30 דקות) מוצגים קטעים מתוך הפגישות של הזוגות עם הפסיכולוגית שרון ברעם וולובסקי. בכל סצינה של 7 דקות בערך, נראה זוג אחר מגיע לאיזושהי תובנה, או חווה רגע משמעותי של פיצוח, או הגעה לרובד עמוק יותר של הבעיה. כמובן שסצינות אלו מוצגות כבר בתכנית הראשונה, כאילו זו הפגישה הראשונה באמת, הרי חייבים שזה יהיה מרגש, חזק, מסקרן. בפועל, הזוגות הגיעו לטיפול זוגי במשך חצי שנה, שלא לדבר על התהליך המקדים שכלל ראיונות היכרות, ובירור מעמיק עם כל זוג לפני שנבחרו להשתתף בתכנית. מאחורי הקלעים, פגישה היא שעה או שעה וחצי עם כל זוג ואת השיחה "המשעממת" שהובילה לתובנה או לרגע משמעותי בחדר – לא מראים לנו.
במציאות, אי אפשר לערוך או למחוק מפגשים "משעממים", שנראה כאילו הטיפול תקוע ושוב חזרנו לאותו לופ, ותכלס גם לא הייתי רוצה למחוק אותם, כי הם חשובים באותה מידה. בטיפול, כמו בתחומים רבים בחיים, פריצות דרך קטנות או גדולות, מופיעות לאחר שצעדנו בדרך הארוכה והסיזיפית.
כל זה יכול לייצר ציפיות לא מותאמות לגבי טיפול זוגי - לגבי קצבם של הדברים, של השינויים ושל ההגנות שבאים איתם - שיורדות בהדרגה ככל שנוצרים היכרות ואמון בין הזוג והמטפלת. זוגות שיצפו ל"אבחון" מהיר ונפילת אסימונים בפגישות הראשונות, עלולים לחוות את הפער המתסכל הזה בין הרצוי למצוי ואולי להרים ידיים מהר מידי או לעבור בין מטפלות בחיפוש אחרי ה"קוסמת". אני מאמינה שניתן להגיע לתובנות משמעותיות בפגישות הראשונות, אך צריך לזכור שהמציאות היא הרבה יותר מבולגנת, לא ערוכה ולא מאופרת כמו בתכנית. לא בכל פגישה יוצאים עם שורה תחתונה, וזה בסדר גמור. גם בחיים עצמם לא תמיד יש שורות תחתונות.
גם אני כמטפלת, לעיתים שוכחת את הקונטקסט, את אילוצי הפורמט, ואת השעות הרבות של טיפול המתרחשות מאחורי הקלעים. אז אני תוהה האם, גם המפגשים הטיפוליים שלי צריכים להיות כל כך מהודקים? כל כך מהירים ומרגשים עד דמעות בכל שבוע מחדש? האם אני לא מספיק חדה, מהירה או מדויקת?
הדברים מסתדרים ונוחתים חזרה במקומם, כאשר אני נזכרת שטיפול זוגי זה לא פורנו!
