או : הכאוס שבחוץ והכאוס שבבית – מה יכול להקל?
התעוררנו לפני שבוע וחצי לעולם אחר, שמרגיש כמו עולם מקביל. אנחנו נכנסים לתקופה (כן, בואו נתכונן לתקופה של כמה חודשים, לא שבוע שבועיים), שבה יש פחות וודאות, פחות שליטה ופחות יציבות. אנחנו לא באמת יודעים מה הולך להיות- יהיה בית ספר או לא? כדאי להתרחק לחו״ל או להישאר? כמה זמן זה יימשך? תיפתח חזית בצפון או לא? כמה זמן בן הזוג יהיה במילואים? מתי נוכל לחזור לבתים?
הרבה מהעוגנים נלקחו ואז הכל נעשה יותר דרמטי. במצב של פחות וודאות, פחות שליטה ופחות יציבות , הנפש לא רגועה, ויש נטייה לכל השאר להיות ״יותר״.
הכל מוגבר - הקשיים שהיו לפני, אולי מקבלים פרופורציה אך חלקם מוגבר, כמו למשל זוג שיש ריחוק וניכור ביניהם, ועכשיו המרחק מורגש עוד יותר. כי כולם על הקצה מבחינה רגשית והם לא מצליחים להתקרב ולהיות העוגן והנחמה אחד עבור השני.
מטפסים על הקירות – אנחנו נכנסים לשבוע רביעי שהילדים בבית, מאז החגים, וכולם מטפסים על הקירות. הרבה נמצאים ביחד בבית במעין סיר לחץ, שבו יש רגעים רבים של חוסר סבלנות וריבים על הדברים הכי קטנים. אם הצלחנו להכיל ולהיות סבלניים לילדים בשבועיים הראשונים של החגים, עכשיו זה נעשה מאתגר פי כמה.
בן הזוג במילואים - זוגות נפגשים עם הדילמה בה בן הזוג מאוד רוצה להתנדב ולתרום בחוץ באופן מאוד מובן, ובינתיים בת הזוג נשארת עם 3 קטנטנים בבית, לבד עם הפחדים ובלי עזרה. הצרכים של כל אחד מתנגשים וזה מרגיש לא פעם שמה שלא מאוזן ברגיל, נעשה עוד יותר לא מאוזן עכשיו.
הלוז שנשבר – הלוז הרגיל איננו והילדים יותר שעות על המסכים. הניסיון לג׳נגל הכל ביחד - להיות בבית עם הילדים, לייצר להם איזושהי שגרה, להתאמץ להיות בנוכחות, למרות שכולנו בקושי מצליחים, ובמקביל, גם לשמור איכשהו על פרנסה ולהחזיק את הדאגה של מה הלאה, וגם להתנדב בכל מיני מקומות כדי להרגיש מועיל – נעשה מאתגר מאוד. רק לכתוב את כל זה אני מרגישה מותשת.
הכל בהצפה - כדי לייצר תחושה של שליטה, כדי להרגיש שייכות , אנחנו ניסחף למלא פרויקטים, התנדבויות, הכנת עוגות , תרומות ומה לא. הירתמות לקהילה ולמשהו גדול יותר היא כמובן מבורכת ומנגנון התמודדות חיובי אך צריך לשים לב באיזה מחיר אישי או זוגי ומשפחתי זה מגיע.
אז מה עושים?
השהייה במקום עשייה - משברים זה דבר שחולף ולא תמיד צריך לעשות. לפעמים כדאי לשהות בתוך הסיטואציה. כפי שג'ון לנון שר - בשעה של חשכה גדולה – let it be"". גם אם אנחנו רואים את כל היוזמות וכל הבקשות, להתמקד באחת או אפילו לעזור לחברה או חבר קרוב זה מספיק.
עולם ללא פתרונות - לקחת בחשבון שלא הכל פתיר. שכנראה לא נוכל לפתור או לקדם וודאות, שליטה או יציבות בתקופה הנוכחית ועכשיו זה רק איך נתנהל מול כך. כלומר, אפשר להפחית את תחושת החוסר אונים מול חוסר וודאות וחוסר שליטה ע"י כל מיני פעולות כמו ספורט, סידור הארונות, ניקיון הבית, ועוד. תכנון וניהול סדר יום מבעוד מועד גם עוזרת במקרים כאלה.
היו העוגן של עצמכם - נסו לפתח עוגן פנימי עד כמה שאפשר. אפשר ורצוי שהזוגיות והמשפחה יהוו גם עוגן עבורכם. אם בן או בת הזוג שלכם לא פנויים פיזית או רגשית לכך בימים אלה, נסו לא להיות שיפוטיים לגבי זה או להשליך מכך על היחסים שלכם. לכל אחד משאבים ויכולות אחרות.
לי אישית עוזר להבין את המציאות – שזה הולך להיות ארוך, להבין שלא הכל פתיר. זה מרגיע אותי כשאני נכנסת לסחרחרה, להצפה ולניסיונות כושלים לג׳נגל הכל .
