"למי אני אפנה, לאמא? אין סיכוי. היא רק שופטת אותי כל הזמן" - רשמים מסדנה על זוגיות למתבגר

הסדנה הועברה לתלמידות שכבת י' בתיכון באזור השרון וכללה 8 מפגשים. קראתי לסדנה "דברים שהייתי רוצה שאמא תספר לי על אהבה זוגיות". חשבתי על כל הדברים שהייתי רוצה שיגידו לי בתחילת הדרך, ועל הכלים שהיו חסרים לי בגיל ההתבגרות (אם לסכם בשתי מילים – היה חסר לי בעיקר פרופורציה ופרספקטיבה).

הסדנה עסקה בחוויות היומיומיות שחוות נערות בגיל ההתבגרות. דיברנו על הפער בין פנטזיה למציאות, הפער בין הרצוי למצוי, התמודדות עם פרידות ורגשות כואבים, הצורך לרצות ולקבל לייקים, על הרווחים והמחירים של הבחירות שלהן, על אחריות ועל אותנטיות. הדגש היה על מקומות בהם עשויים להיווצר קונפליקטים ודיסהרמוניה ביחסים. מקומות בהם יש אי וודאות, תחושה של חוסר שליטה ורגשות עזים. הבחירה להתמקד במצבי קונפליקט נבעה מתוך ההבנה ששם ישנה חשיבות רבה יותר להדרכה. כמו שיש מאמנים לספורט, צריך מאמנים לזוגיות, כדי שלא יהיו פציעות. המטרה שלי הייתה לעזור לנערות לשוחח על הקונפליקט, לפרק את הפחד, המחשבות והרגשות, ולהבין. לפעמים ללמוד לשאת את המורכבות של המציאות זה הדבר היחיד שיכול להביא לאיזושהי הקלה בחייהן של מתבגרות.

וואקום בשיח על אהבה וזוגיות

לאורך המפגשים, הרגשתי חוסר רצון ופניות מצד הנערות לדבר עם ההורים על הנושא. במידה רבה זה טבעי. גם אני לא דיברתי עם אמא שלי על זוגיות בגיל 16. זה גיל בו מתבגרות מנסות לפתח זהות נפרדת מזו של הוריה ובמובן זה הן "חייבת" למרוד, ליצור נפרדות ומרחק. בשלב זה קשה להקשיב לאמא או לאבא, גם כאשר ההורים פתוחים מאוד. בנוסף, ההורים לא תמיד יכולים להיות אובייקטיבים כשזה מגיע לילדים שלהם, ומבחינה זו יש חשיבות לתיווך אחר בתחום זה. יש וואקום בשיח על יחסים וזוגיות ומכאן גם ההזדמנות בהדרכה והכוונה במסגרת החטיבה העליונה.

בהירות בתוך ים של ערפל

מתוך הסדנה נוכחתי לדעת שהנערות חשופות לידע רב, לדעות, לסיפורים מהרשת, מסדרות, מהרצאות העשרה שיש בבית ספר, ומשיחות עם חברותיהן. עדיין, קיים דיסוננס בין מה שהן רואות על המסך לבין מה שקורה להן בחיים. הקושי הוא בהתאמה של כל הידע הזה לעולמן האישי ולאישיות הייחודית שלהן. אין ספק שמישהו צריך לעשות קצת סדר בתוך כל הבלגן שהנערות צורכות.

לנערות צורך גדול לדבר על היחסים שלהן עם החבר, האקס, ההורים, על פרידה כואבת ועל דילמות שמעסיקות אותן. אחד הנושאים שעלו בכל המשובים הוא שהמשתתפות רצו עוד זמן לדבר על החוויות שלהן. הן בעצם אמרו שלא מיצו את השיח בסוגיה הזו. יצירת מרחב בו הנערות מתבקשות לשתף ולהיחשף, מרחב שיש בו הכלה וחוסר שיפוטיות, מאפשר להן לקחת נשימה להתמודד עם מה שהן עוברות. יותר מכך, בסדנה נוכחתי לגלות עד כמה ההמשגה של התהליכים, התחושות והרגשות עושה להן סדר ומכניסה קצת פרופורציה ופרספקטיבה.

יחסים רומנטיים, חברויות ויחסי מין הם דברים שלומדים בעיקר דרך חוויות, כשלונות וטעויות. הסדנה מסייעת להן לעבור את הדרך הזו עם פחות פציעות, בכך שהיא מציעה זויות הסתכלות נוספות שדרכן אולי יחוו פחות תסכול וסבל בתהליך, ויעזרו לנערות להגיע למידה של בהירות בתוך ים של ערפל. רציתי ללמד אותן הרבה דברים. למשל חמלה כלפי עצמן. רציתי ללמד אותן להסכים לשהות במצבי קונפליקט ולא לברוח, לשהות ברגשות כואבים ושליליים, להיפרד בכבוד, להיות סבלניות לתהליך. ללמד אותן הסתכלות על רווחים ומחירים כדי שירגישו שיש להן יותר בחירה ושליטה בחייהן. ללמד אותן את החשיבות של מרווח לטעויות בקשר, ולרווח קצת את ראיית השחור-לבן. כל אלה, יש בהם להניח את היסודות להתנהלות של אינדיבידואל בתוך מערכת זוגית.

מישהו (אחר) לרוץ איתו

הנערות הפגינו פתיחות וסקרנות רבה. חלק גדול מכך קשור בכך שהנושא מאוד רלוונטי להן, וחלק קשור לעובדה שאני דמות שבאה מחוץ למערכת. עצם העובדה שהן לא מכירות אותי, שאני לא מחלקת להן ציונים ושאני אובייקטיבית יצרה אצליהן סוג של אמון. היכולת שלי לשתף בחוויות האישיות שלי, השקיפות לגבי הכשלונות, הפחדים והחוסרים שלי עזרה למשתתפות להיפתח ולספר על עצמן. הן רצו לשמוע עוד ועוד סיפורים, ממני, מחברותיהן, מהסרטונים. הנגשה של חומרים חיצוניים, אנימציה וויזואליזציה עזרו גם כן להסביר את החומר.

לא בסוף היום, לא לפעמים, ולא רק אם יש מקום

המפגש האחרון הגיע. דיברתי שוב על כמה חשוב למצוא מישהי מבוגרת יותר לדבר ולהתייעץ איתה כשצריך. דיון סוער פרץ בקבוצה בו כמעט כולן טענו שאין להן עם מי לדבר. "אמא רק שופטת אותי" או "אין סיכוי שאני אדבר עם אמא על הדברים האלה" הן אמרו. במקביל, בשאלון משוב שחולק בסוף, הנערות נשאלו האם ישתתפו בקורס קבוע בבית ספר שיעסוק בזוגיות. 9 מתוך 10 אמרו שכן! 12 שנה מלמדים אותנו מתימטיקה, יש מורה לאנגלית ומורה ללשון, ודווקא לנושא הכי מורכב שיש – יחסים – אין הדרכה. הצורך של הנערות לדבר מול הקושי לשתף את הוריהן מדגיש את החשיבות בשיעור קבוע בנושא זוגיות ואהבה במערכת בית הספר. לא בסוף היום, לא לפעמים, ולא רק אם יש מקום.