קצת עליי.

 

רציתי הרמוניה. בכל מחיר. עד שהמחיר היה גבוה מידי.

כשהמציאות התגלתה כדיסהרמונית, כאוטית, ובלתי צפויה, נשברתי.

המליצו לי לצחוק. לצחוק על הכל, על העולם, על עצמי, כי זה הדבר היחיד שיכול לגשר על הפער בין הרצוי למצוי. הבעיה - אין לי חוש הומור מפותח במיוחד.
 

לא הייתה לי ברירה. התחלתי לאהוב את הכאוס, את סדקים, את הקונפליקטים, המורכבות, המרווח שבין הניגודים. את החור בלבנה.

תכלס, הרבה יותר מעניין.

​

למה זוגיות?

לאחר 7 שנות נישואים בניו יורק, גירושים כואבים, קשרים קצרים וארוכים, מאהבים, סטוצים, יזיזים, תקופת התנזרות ושוב נישואים, למדתי כמה דברים על זוגיות, ובעיקר על עצמי.

​

בשנים האחרונות חוקרת את נושא הזוגיות תוך כדי ראיונות עם אנשים בגילאים שונים מתוך שאלה פשוטה לכאורה – איך לעזעזל עושים את זה? חשוב לי להוריד לכתב את התובנות שמצטברות וכך נולד הבלוג הזה....בתקווה שיוכל לעזור במקצת למי שאבוד כמוני בחידה הזו.

​

בת 37. נשואה לאודי.יש לנו 2 בנות קטנות ופראיות, שדרשו טבע ומרחבים אז עזבנו את תל אביב הנוחה למושב. תואר ראשון בפסיכולוגיה אירגונית מניו יורק, תואר שני בממשל - יישוב סכסוכים, מחקר תיזה על היבטים פסיכולוגים בסיכסוכים, מגשרת מוסמכת, מרצה ומנחת קבוצות בנושא קונפליקטים וזוגיות.

​

עמית.